בטוח ירושלים נ' אררט חב` לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

רקע לתביעה:

ביום 3.8.2000 נפגע מר ביבי חליל (להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים בעת שנהג ברכב משא שמספרה 9109900 (להלן: "המשאית" ו-"התאונה", בהתאמה). המשאית הייתה מבוטחת אצל הנתבעות 1 ו-2 (להלן: "המבטחות").

בזמן התאונה היה הנפגע עובד שכיר בחברת "פיליפ גראד חברה להובלות בע"מ" (להלן: "החברה המעבידה").

במשרד הרישוי הייתה המשאית רשומה, במועד התאונה, על שמה של חברת "ע.ע.א. להובלות בע"מ".

הנפגע הגיש למל"ל "הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לדמי פגיעה" בגין התאונה. ועדה רפואית של המל"ל קבעה שנכותו הרפואית של התובע עומדת על 10%. בעקבות זאת שילם המל"ל לנפגע דמי פגיעה ומענק נכות בסכום כולל של 16,782 ₪.

ביום 25.10.2006 שלח המל"ל למבטחות מכתב ובו דרישת שיבוב לתשלום הגמלאות ששילם לנפגע, על פי ההסכם הקיים בין הצדדים בדבר פיצוי בגין גמלאות ששילם המל"ל לנפגעי תאונות דרכים מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד" ו"ההסכם").

ביום 26.7.2007 הגיש המל"ל לבית משפט זה, בסדר דין מקוצר, תביעת שיבוב כנגד המבטחות. המבטחות ביקשו כי בית המשפט ייתן להן רשות להתגונן בתביעה.

ביום 25.12.2007 נתתי החלטתי לפיה תינתן למבטחות רשות להתגונן "בסוגיית רכב מעביד והבעלות על פי ההסכם, טענת השיהוי וטענת הריבית בהתחשב בסוגיה המתעוררת בתיק זה"

בהתאם להחלטתי זו ניתנה למבטחות רשות להתגונן בסוגיות הבאות:

שאלת פירושו של הביטוי "רכב בבעלות מעביד" וקביעת הבעלות על פי ההסכם;

טענת השיהוי;

טענת הריבית.

טענות המל"ל בסיכומיו:

טענותיו באשר לבעלות במשאית:

לטענת המל"ל במועד התאונה המשאית הייתה רשומה על שם חברת "ע.ע.א. להובלות בע"מ" ולא על שם החברה המעבידה. המל"ל סובר שבפסיקה נקבע שהרישום במשרד הרישוי מהווה ראייה חזקה ביותר לבעלות ברכב, והנטל להפריכה מוטל על המבטחות. במקרה דנן המבטחות לא הוכיחו את בעלותה הקניינית של החברה המעבידה על המשאית.

המל"ל מוסיף שהמבטחות לא העידו מטעמן את מר סמעאן ואת מר גראד. בכך הן נמנעו מלהביא ראיות שיכלו לתמוך בטענותיהן. לטענתו, אי העדתו של עד רלוונטי מעוררת את החשד שדבריו עלולים היו לפעול לרעת בעל הדין שנמנע מלהביאו.

המל"ל הוסיף שגם מעדותו של העד מטעם המבטחות, מר פארג' פיליפ שהיה רואה החשבון של החברה המעבידה במועד התאונה (להלן: "רואה החשבון"), עלה שהחברה המעבידה לא הייתה בעלת המשאית בעת התאונה. רואה החשבון העיד, שבהתאם לחשבונית מס' 38 (סומנה נ/2) שהוא הוציא, בעת התאונה המשאית הייתה רשומה על שם חברת "ע.ע.א הובלות בע"מ". מן האמור בעדותו עולה כי הוא היה זה שהנפיק את החשבונית האמורה. מהחשבונית עולה שהחברה המעבידה רכשה את הרכב מחברת "ע.ע.א. הובלות בע"מ" מספר חודשים לאחר התאונה, ביום 15.11.2000. שנה לאחר מכן נמכר הרכב למר סמעאן שהחזיק בו מספר חודשים ואף רשם את שמו כבעלים של הרכב במשרד הרישוי ולאחר מספר חודשים נמכר הרכב לחברת "תשתית".

עוד מוסיף המל"ל שבאשר למסמכים שהוגשו מטעם המבטחות, המעידים לכאורה על שעבודים שהוטלו על רכוש החברה, הוא סובר שמסמכים אלו לא הוגשו כראיה. כמו כן, למל"ל לא ניתנה הזדמנות לחקור את האדם החתום על מסמכים אלו או נציג מטעמו. אשר על כן, המבטחות אינן יכולות להסתמך עליהם, ואין לתת להם כל משקל ראייתי.

מעבר לאמור טוען המל"ל כי בהתאם לדו"ח משרד הרישוי ולעדותו של רואה החשבון, אין לייחס חשיבות למסמכים אלו שסותרים את המצב שהתקיים בשטח בפועל ולפיו חרף הטלת העיקול עוד משנת 1999 ועד לתום קיומה של החברה המעבידה, הבעלות על המשאית הועברה מספר פעמים.